יש נטייה לתלמידים לתת יותר מידיי מקום לבוחן באודישן
לבית ספר למשחק ולא להתייחס אילו כאדם מן השורה
לדוגמא :
בוחן : בבקשה מה הכנת לנו?"
נבחנת: "אממ אהה אממ" (גימגום מדברת בקול חלש )
"שני מונולוגים דרמטי וקומי מתוך"…
בוחן : "תגבירי את הקול לא שומעים אותך"
נבחנת : (אחח אחח , משתעלת , אממ אהה שוב גימגום)
"לעמוד או לשבת ובמה להתחיל?"
מבוכה
בוחן: (בחיוך מתגרד וזז באי נוחות בכיסא) "תתחילי בדרמטח, ומוזמנת לעשות מה שאת רוצה"
נבחנת ( שוב משתעלת אחח, אחח… אהה אממ )
בחיל ורעידה מתחילה…..
חברים !
הבוחן הוא לא אלוהים, ואל תתנו לו את ההרגשה הזאת לעולם!
בבית ספר למשחק בעת ביצוע המונולוג הם מריחים כשאתם מפחדים, "משתחווים" נותנים להם כל כך הרבה מקום עד שלכם לא נשאר שום דבר
אז בבקשה הבוחן הוא רק מורה שבוחן אם אתם מתאימים להתקבל לבית ספר לשמחק או לא ולא מעבר לזה.
נכון יש לו ידע יותר מכם, אז מה?
ואני בעד לכבד מורים אבל מפה עד לתת להם הרגשה שהם אלוהים??
גם לכם בתוך תוככם נמצא ידע "קדום" של משחק, של איך להעביר מונולוג עובדה שאתם לא נבחנים ללשכת עורכי הדין .
אתם רק צריכים להוציא אותו החוצה ולשחק את המשחק.
בבקשה במבחן דברו בקול בטוח ורם, אל תראו מפוחדים כי אין סיבה בכלל.
תמיד תחשבו שבלעדיכם אין כיתה, אם לא תבואו להיבחן לא תיפתח שנה
ותזכרו שאף אחד לא עושה לכם טובה…
היחס בינכם אמרו להיות 50 50 ….
תחשבו תמיד שאתם הכי טובים …
