ישנם אנשים שמרגישים שהם לא ברורים, לא באמת מרגישים "מחוברים" למה שהם אומרים או עושים,
לא ברורים לסביבה שלהם, לא מספיק עומדים על שלהם!
יש משהוא שעוצר אותם, הם מרגישים איזה שהו זיוף פנימי,
איזה עומס שיושב ולא נותן להם להתחבר באמת לרגש, לעשייה, לחיים עצמם, למי שהם באמת!!
בד"כ אפשר ממש לראות מי מחובר לעצמו ומי לא ברור או בשפת העם מי "לא סגור על עצמו"
שיטה שפיתחתי במהלך 17 שנים שבהם אני מלמדת לימודי משחק, לימודי ימימה ועבודה של התפתחות עצמית.
אז מהי עבודה פנימית דרך משחק לפי שיטת "משחקים באמת"?
ובכן, לאנשים לא תמיד קל לדבר על עצמם על ספת הפסיכולוג או בשיחה עם מטפל.
לרוב מה שמפעיל אותנו בחיים נמצא ברובדיים העמוקים ונסתרים של המוח והגוף ולא מגלה את עצמו סתם כך בשיחה או בניסיון למצוא הגיון ונסיבתיות
ולכן מצאתי שלאנשים קל יותר להתפתח בחיים שלהם דרך משחק.
ולעבוד על נקודות שהיו רוצים לשפר או להעצים בחיים דווקא דרך טקסט שמישהו אחר כתב..
זה כשלעצמו גם הרבה יותר כיף ומהנה.
בנוסף בשיחה לא תמיד האדם יודע "להצביע" על מה ש"מנהל" אותו וכתוצאה מכך גם מעכב אותו להוצאת הפוטנציאל הטמון בו.
מדהים לראות שדרך מונולוג, הקונפליקטים הפנימים של האדם עולים וצפים, נקודות בעיתיות ועומסים מתגלים מעצמם דרך הטקסט ושפת הגוף בחלל.
אז איך זה קורה בפועל ?
אתן הסבר בדוגמא ספציפית על קושי לכעוס (הבעת כעס)
כאשר אנו בוחרים מונולוג שהוא דרמטי לדוגמא: הדמות של: "אדלה"
מתוך המחזה "בית ברנרדה אלבה" של לורקה שהוא מונולוג סופר דרמטי שבו נדרש לכעוס ( במונולוג אדלה כועסת מאוד על אחיותיה)
והבחורה שעובדת על המונולוג הזה נניח מוצאת שקשה לה להביע רגש של כעס, רגש שהיא נמנעת ממנו גם בחיים האמתיים מכל מיני סיבות כמו לדוגמא: הרצון שכולם יאהבו אותי או הפחד שיכעסו עליה אם תרים את קולה…
אבל כאן ספציפית הדמות נדרשת להיות חריפה נוקשה ודרמטית.
לאחר שזיהינו את הקושי ומדוע יש הימנעות לכעוס בחיים האמתיים? שכן זהו רגש כמו כל הרגשות וצריך לחוות אותו גם בחיים כדי לדעת שהוא קיים ואז ניתן גם לשלוט בו ..ובתגובתיות שלו.
אני משתמשת בכלי שבו אנו מזהים מאיזה רגש אני פועלת, האם מהילדה הפגועה או מהבוגרת שהיא הנוכחות ברגע, בהווה ודבר לא אמרו להפריע לה. ברגע שמזהים ומפרידים, הפלונטר מתחיל להשתחרר, קצת כמו "פצצה מתקתקת" שאנחנו רוצים לנטרל אותה.
כשאנו מסתובבים מתוך היותנו "הבוגר" בעולם, חווית החיים שלנו משתנה לבלי הכר .
לאחר שמציפים את הבעיה ופותרים אותה ( תופתעו לגלות שחלק גדול מפתרון הבעיה הוא להציף אותה ולהיות מודעים אליה)
לפתע המונולוג משתחרר הופך להיות דרמטי הדמות הופכת להיות אמינה ומשוחקת נפלא
מביעים באמת רגש של כעס ולא "משחקים אותו" מרשים לעצמינו לכעוס באמת, לגעת בו.
וכתוצאה מכך כמו שאפשר לראות את השינוי המידי במונולוג, כך גם ניתן לראות את השינוי בחיים עצמם.
מסתבר שהעבודה בשיעור היא השתקפות של ההתנהלות בחיים האמתיים.
מדהים לגדלות את הקשר בין היכולת "לשחק באמת" לבין ההתנהלות וההתפתחות האישית של האדם בחיים עצמם..
וכך אפשר לעבוד על תכונות שהיינו רוצים, לאמץ, להרחיב, להאיץ, לשנות או לעדן.
למי זה מתאים
– לכל מי שמחפש דרך מהנה ויצירתית להתפתחות עצמית
– לאנשים שרוצים לגלות בעצמם רבדים חדשים ועומקים
– למי שרוצה להתפתח בחיים ולממש את הפוטנציאל הגלום בו
– למי שמרגישים תקיעות בחייו
– לאנשים שיש להם בעיות בזוגיות, בעבודה
– לכל מי שמרגיש שהוא לא בא מספיק ליידי ביטויי בחייו
– לאנשים עם חרדות,
– למי שיש דימויי עצמי נמוך
– לאנשים עם חוסר ביטחון
– לאנשים הרוצים להתגבר על פחד קהל
– בעצם לכל אחד שרוצה להתחדש ולגלות עולמות חדשים בתוכו
– העבודה נעשית בקבוצות או באחד על אחד …
ניסיון בתחום כ 17 שנה.
לימודי ימימה כ 7 שנים במרכז "שורשים" בתל אביב..
תרגול יוגה כ 20 שנה.
בוגרת בית הספר למשחק "ניסן נתיב" תל אביב מחזור 96'
ביבליותרפיה בווינגיט