מחזה מאת – עירד רובינשטיין
דמות – המלצרית
כן מה תרצה? אה. זה אתה. בוקר טוב. כן, יש לנו חלב שקדים. אז אמריקנו קר, עם שלוש קוביות קרח, חלב שקדים בצד, מי סוכר בצד וסודה בצד. סודה זה תוספת תשלום. סגור. (באה ללכת) אל תשים לב למה שכתבו עלייך שם. זה לא נכון מה שכתבו עלייך, ראיתי את ההצגה, אתה מעולה שם. אתה ממש לא "שחקן חסר נשמה". כן, הקפה. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותך משחק. זה היה בהצגה שישבת על ספסל קטן מעץ וירד עליך גשם. היית רטוב כולך, העיר עליך פנס בודד, ואתה היית בודד… היית לבד בעולם… אני לבד בעולם… אני יודעת איך זה מרגיש… אני יתומה. זה בסדר.. אני לא חושבת על זה כל הזמן. מגיל 6, אבל כששיחקת פתאום הרגשתי את הבדידות הזאת… כן הקפה, סגור! (באה לצאת וחוזרת) "שחקן חסר נשמה" איזה שטויות! מי הם בכלל שיכתבו עליך? אני אוהבת כל מה שאתה עושה, וראיתי הכל: 'ריצ'ארד השני', 'ריצארד השלישי', 'ריצ'ארד ואני', 'האב', 'האם', 'האח', 'הבן', 'תהילה וזעם', 'תשוקה ורגישות', 'אהבה ותפוחים', 'לחבק את השטן', 'לרקוד עם הקיסר', 'מביטה אל השקיעה', 'לבד בביג'ין', 'האופה מקטמנדו', 'מכתבי אהבה משטוטגרט', 'האישה שחזרה מהכת', 'אני והפיהרר', ו'הפליט'. וגם אהבתי אותך בפרסומת ליוגורט… (משחקת" (כל כך עצוב שנגמר"… פרסומת מעולה. אתה יודע מה הכי הרגיז אותי?… זה מפריע לך שאני מדברת? מילא כתבו שאתה 'שחקן חסר נשמה', באמת לא יכולה להבין איך אפשר להגיד עליך 'שחקן חסר נשמה', אבל כתבתם 'חסר נשמה' איך אתם מעיזים לכתוב (מקריאה מהעיתון) "הופעתו הלא מרגשת בעליל, גרמה לצופים ריחוק רגשי וניכור במקום שיחוו את ה…" אוי סליחה. עם מה הארטישוק מגיע? אה.. עם סכו"ם. אז את הכריך מוצרלה. סגור. כן, והקפה.
